האם מחלת נפש שוללת את גמירות הדעת הנדרשת לעריכת הסכם?

מאת עורכת דין אוליה מותנה

האם מחלת נפש שוללת את גמירות הדעת הנדרשת לעריכת הסכם?

בפסק דין תמ"ש 20800-07-18 ג.ג נגד ח.ש. נדרש בית המשפט לבחון האם בנסיבות המקרה המנוחה, אשר היתה חולה פסיכיאטרית, גמרה בדעתה להתקשר בהסכם מתנה שנחתם על ידה לפני מותה, והאם היתה כשירה לערוך את עסקת המתנה.

נסיבות המקרה:

חולת סכיזופרניה העניקה את דירתה במתנה לאחד מבניה כשנתיים טרם פטירתה ממחלת הסרטן.

לאחר מותה, ביקש בן אחר, לבטל את עסקת המתנה בטענה כי הואיל והאם סבלה מבעיות פסיכיאטריות (בגינן היא אושפזה ונטלה כדורים) היא הייתה חסרת כשרות ונתונה להשפעה בלתי הוגנת במועד עריכת עסקת המתנה.

בית המשפט קבע:

הכלל הוא שכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין. גם אדם הנוטל כדורים, ומתאשפז מעת לעת בבית חולים פסיכיאטרי כדי לייצב את מצבו, כשיר לביצוע פעולות משפטיות כל עוד לא נקבע אחרת.

בהקשר זה כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי לא כל הפרעה נפשית המשפיעה על יכולת השיפוט ושיקול הדעת שוללת את כושרו של הסובל ממנה להתקשר בחוזים, ולא בהכרח שוללת מחלת נפש את גמירות הדעת הנדרשת לעריכת הסכם.

ככלל נקבע כי בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת גמירות דעתו, הבנתו ורצונו החופשי של לקוי בדעתו ביחס לעסקת מתנה שביצע, יש חשיבות רבה לבדיקת מצבו הנפשי והשכלי של נותן המתנה הקונקרטי.

נטל הראיה בנוגע לקיומה של הפרעה נפשית, השוללת את כושרה וגמירות דעתה של המעניקה להתקשר בחוזה המתנה ומביא לכדי בטלות מוחלטת של המתנה, רובץ על הטוען לקיומה. המדובר בנטל כבד אפילו יותר מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות בדין האזרחי, ובפרט לאחר שנותנת המתנה כבר הלכה לעולמה.

לאחר בחינת המסמכים הרפואיים שמהם עלה כי המנוחה הייתה בטיפול נפשי קבוע, וכי בתקופה הסמוכה לעריכת עסקת המתנה לא תועד מצב פסיכוטי ולא מצב נפשי חריג, קבע בית המשפט כי המנוחה הייתה כשירה במועד הרלוונטי לערוך את ההסכם.

עוד קבע בית המשפט כי השתלשלות האירועים מלמדת , כי מבחינה הסתברותית רצון המנוחה היה להעביר את הדירה לאותו בן. המנוחה ביצעה פעולות משפטיות, חתמה על מסמכים ופנתה לבנק בעצמה כדי להסיר את המשכנתא. מפעולות אלו, ומעדות עוה"ד אשר החתים את המנוחה על המסמכים, בית המשפט התרשם כי המנוחה ביצעה את עסקת המתנה ללא שום השפעה בלתי הוגנת.